הכרעת דין בתיק ת"פ 8223-05-12

כמצוות             המחוקק אני מודיע על זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מביצוע עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ביום 28.4.2012, בשעת צהריים בשוק טירה, התרחשה תקרית אלימה בין שני נהגים. נהג אחד השתלב לפני נהג אחר. התפתח ביניהם דין ודברים שגלש לאלימות פיסית. כתוצאה מן האירוע נפגע הנהג האחר באורח משמעותי ונזקק לטיפול רפואי. הנהג הראשון הועמד לדין פלילי.

כתב האישום ויריעת המחלוקת

1.            בכתב האישום מייחסת המדינה לנאשם ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק.

2.            לפי עובדות כתב האישום, ביום 28.4.2012 סמוך לשעה 12:28, בחניית השוק בטירה, חסם הנאשם באמצעות רכבו מסוג טויוטה קורולה לבנה מ"ר 14-960-50 (להלן - הטויוטה) את רכבם של מריו ולורנה מזרחי מסוג יונדאי אקסנט לבנה מ"ר 81-047-17 (להלן - היונדאי), ומנע ממנו נסיעה.

מריו מזרחי (להלן - מריו), אשר נהג ביונדאי, ביקש מהנאשם להזיז את רכבו כדי שיוכל לנוע. הנאשם יצא מרכבו, ניגש אל חלון נהג היונדאי והכה במריו בפניו. מיד ובסמוך הכה הנאשם באגרוף בשמשה הקדמית של היונדאי וזו התנפצה. הנאשם שב לרכבו.

בהמשך יצא מריו מרכב היונדאי והחל הולך לעבר הנאשם. משהבחין הנאשם במריו, יצא את רכבו ונטל לידיו אבן שהייתה מונחת בסמוך. מריו קפץ על הנאשם כדי לנסות למנוע ממנו להכותו באמצעות האבן. הנאשם תקף את מריו באמצעות ידיו בכל חלקי גופו, תפסו בחולצתו, קרע אותה, הפיל את מריו אל הקרקעי והמשיך להכותו באמצעות ידיו בכל חלקי גופו, עד אשר הגיעו למקום עוברי אורח והפרידו את הנאשם ממריו. הנאשם תקף גם את אשתו של מריו, לורנה מזרחי (להלן - לורנה), בכך שדחפה לעבר היונדאי.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למריו חבלות מרובות ושפשופים בפניו ובגפיו, אודם ונפיחות בקרקפת ובמצח, שריטה באף בסמוך לעין ימין, שריטה מדממת בלחי שמאל בסמוך לאף, שריטות ושפשופים ביד שמאל ובברכיים.

3.            בישיבת המענה לכתב האישום כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

הנאשם אישר שהשתלב לפני רכבו של מריו. לטענת הנאשם, בעת ההשתלבות החליפו הוא ומריו קללות וצעקות, הנאשם יצא מרכבו, התפתח דין ודברים ואז מריו נקט כלפיו באלימות והוא התגונן מפניה. הנאשם הכחיש שהלם באגרופו בשמשת היונדאי. הוא אישר שהתפתח עימות נוסף בינו לבין מריו, אולם לדבריו מריו הוא האשם בו. לטענת הנאשם, מריו רץ לעברו מרחק לא קצר, קפץ עליו ותקף אותו, והאבן הייתה בידו של מריו ולא בידו של הנאשם. במסגרת ההתגוששות ההדדית, במהלכה נפלו השניים אל הארץ, נקרעו חולצותיהם של שני הנצים. הנאשם הכחיש שנגע לרעה בלורנה.

4.            מטעם המאשימה העידו מריו, לורנה, חברתה של לורנה סילבינה ארביטר (להלן - סילבינה) ואמה של סילבינה מרתה ארביטר (להלן - מרתה). שתי האחרונות הן אזרחיות ארגנטינה שהיו בעת האירוע בביקור בישראל. כן העידו מטעם התביעה ד"ר עינב אוהד, רופא בית החולים מאיר שטיפל הן במריו הן בנאשם, ושני שוטרים - מפקח מירון שרעביורס"מ זאהר זיידאן. כן הוגשו מוצגים בהסכמה.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, אשתו רנית פדילה (להלן - רנית) ועד נוסף בשם מג'די אבו חיט (להלן - מג'די).

דיון והכרעה

5.            הנאשם העלה בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה טענת "הגנה מן הצדק", שיסודה בכך שאף כי גם הנאשם הגיש תלונה נגד מריו, לא הועמד האחרון לדין פלילי. לדעת ב"כ הנאשם, הפלתה המדינה בין הנאשם לבין מריו בבוחרה לנהל הליך פלילי נגד הנאשם בלבד. דחיתי את הטענה באותו שלב כטענה מוקדמת שטרם בוססה כראוי. ב"כ הנאשם חזר על בקשתו לביטול כתב האישום בשלב הסיכומים, וכעת אכריע בטענה לגופה.

6.            החלטתי לדחות את טענת הנאשם כי ראוי לבטל את כתב האישום בשל "הגנה מן הצדק".

עצם העובדה כי אדם מגיש תלונה נגד רעהו אינה מחייבת את התביעה להגיש כתב אישום נגד הנילון. הוא הדין גם כאשר מוגשות במשטרה תלונות הדדיות מנוגדות. התביעה הכללית אינה צריכה ואינה יכולה לפעול באופן טכני בעניין שבמהותו דורש הפעלת שיקול דעת. במצב הדברים הרגיל זוהי חובתה של התביעה לבחון את התלונות משני צידי המתרס, להפעיל שיקול דעת על יסוד חומר הראיות הגולמי, ולהחליט למי להאמין. אכן, ישנם מקרים בהם מתחוור לתביעה כי שני צדדים נצים לא טמנו ידם בקלחת, ושניהם נושאים להבנתה באחריות פלילית. במקרים חריגים אלה תעמיד התביעה לדין פלילי את שני הצדדים.

לאחר שנפרשה לפניי מערכת הראיות המלאה לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בשיקול דעתה של התביעה. הראיות הגולמיות שעמדו לנגד עיני התביעה המשטרתית בעת שהוגש כתב האישום הצביעו בבירור על סבירות גרסתו של מריו, ועל חוסר סבירות גרסת הנאשם לפיה מריו היה זה שתקף אותו והוא אך התגונן: כפי שנראה להלן, חלק מגרסאות הנאשם נוטות לסבכו; אשת הנאשם, רנית, מסרה בהודעתה פרטים שלא התיישבו עם גרסת הנאשם; מג'די, עד הראיה הכביכול אובייקטיבי התומך בגרסת הנאשם, לא מסר הודעה במשטרה; ההתנהגות שייחס מריו לנאשם תואמת את הפגיעה שחש האחרון בכבודו; והחשוב מכול - בעוד שעל גופו של הנאשם לא נמצאו לאחר האירוע סימני חבלה, היו בידי התביעה ראיות מוצקות לכך שמריו היה חבול מכף רגל ועד ראש.

במצב דברים כזה נכון עשתה המאשימה כאשר העמידה לדין את הנאשם ולא העמידה לדין את מריו, ומכאן שלא עומדת לנאשם טענת הפליה שיכולה, בנסיבות מסוימות, להעמיד לו "הגנה מן הצדק".

7.            טרם אבוא בעובי הקורה, אציין כי התרשמתי מאמינות הגרסאות שמסרו בבית המשפט מריו, לורנה, מרתה וסילבינה. עדים אלה העידו באופן הגיוני, בהיר ועקבי. ניכר היה גם כי התרגשו מאוד כאשר נאלצו לחוות מחדש את האירוע. קיימות אמנם פה ושם סתירות בין עדויות אלה, אולם ככלל מדובר בסתירות זניחות, שהושפעו גם מן העובדה שמרתה וסילבינה אינן דוברות את השפה העברית (ועל כן צצו חוסר התאמות בין עדותן במשפט לגרסתן במשטרה), וכן מן העובדה שהגרסאות הראשונות שנגבו ממריו ולורנה הושפעו מההתרגשות הרבה שאחזה בשני עדים אלה לאחר האירוע, ממצבו הפיסי של מריו וממצבה הפיסי והנפשי של לורנה, שלמרבה הצער איבדה שליטה על שלפוחית השתן שלה כאשר חזתה בנאשם מכה ללא רחם את בעלה, ובעת שנחקרה בנקודת המשטרה בטירה מעייניה מטבע הדברים היו במקום אחר.